ניסיתם שיקום. ניסיתם גמילה. והתלות עדיין כאן.

גמילה מאופיאטים היא תהליך רפואי שמטרתו לשחרר את הגוף מהתלות בחומרים אופיאטיים, כגון אוקסיקודון, פרקוסט וטרמדול, וסמי רחוב מאותה המשפחה. מטרת הגמילה אינה רק להפסיק את השימוש בחומר, אלא לאפשר לאדם לחזור לתפקוד תקין ללא תלות פיזית באופיאטים.

חשוב להבחין בין שימוש רפואי תקין לבין התמכרות ותלות. שימוש מבוקר באופיאטים נעשה בהנחיית רופא, במינון מתאים ולמשך תקופה מוגבלת. לעומת זאת, התלות מתפתחת כאשר השימוש נמשך מעבר לצורך הרפואי, כאשר יש צורך להעלות את המינון כדי להשיג את אותה השפעה, או כאשר האדם מתקשה להפסיק את השימוש למרות השלכותיו.

בין הסימנים הראשונים להתפתחות התלות ניתן למצוא צורך במינונים הולכים וגדלים, הופעת תסמיני גמילה כמו חרדה או אי-שקט בעת הפסקת השימוש, עיסוק מתמיד בהשגת התרופה, וכן שינויים במצב הרוח, בדפוסי השינה ובתפקוד היומיומי.

ישנן שיטות המתמקדות בעיקר בהפסקת השימוש ובהקלה על תסמיני הגמילה, בעוד שטיפול ה-ANR מסייע לגוף להשתחרר מהתלות באופיאטים ומעניק למטופל בסיס יציב להמשך חיים ללא תלות וללא כמיהה.

ההבדל בין שיטות הגמילה אינו נמדד במשך הזמן שהן אורכות, אלא במטרה שלהן ובאופן שבו הן מטפלות בתלות.

הקאות ושלשולים ממושכים עלולים לגרום להתייבשות ולהפרעות במאזן המלחים בגוף, ובמקרים מסוימים אף להפרעות בקצב הלב. במקביל, רבים מהמטופלים חווים החמרה בחרדה, דיכאון ואי-שקט נפשי, מה שמקשה עוד יותר על ההתמודדות עם תהליך הגמילה.

בגמילה המסורתית נהוג להפחית את מינון האופיאטים בהדרגה, ולכן תסמיני הגמילה והכמיהה לחומר עלולים להימשך ימים ואף שבועות. גם כאשר המטופל מצליח לעבור את השלב הפיזי, הכמיהה לשימוש נותרת לעיתים קרובות בעינה, והיא אחד הגורמים המרכזיים לחזרה לשימוש ולהישנות התלות.

הניסיון להיגמל מאופיאטים באופן עצמאי, ללא ליווי רפואי, הוא לרוב הצעד הראשון שאנשים מנסים לעשות, אך במקרים רבים גם הסיבה לכך שתהליך הגמילה אינו מצליח.

הסיכון הראשון הוא רפואי. תסמיני הגמילה עלולים לכלול הקאות ושלשולים ממושכים, העלולים לגרום להתייבשות ולהפרעות במאזן המלחים בגוף. בנוסף, עלולה להופיע החמרה בחרדה, בדיכאון ובמצוקה הנפשית, ובמקרים מסוימים אף הפרעות בקצב הלב. ללא פיקוח רפואי, לא תמיד ניתן לזהות בזמן מצבים המחייבים טיפול.

הסיכון השני הוא הסיכון לחזרה לשימוש. הכמיהה העזה לאופיאטים, המלווה את תהליך הגמילה, גורמת למטופלים רבים לחזור להשתמש עוד לפני שהגמילה הושלמה. לאחר תקופה של הפסקה או הפחתה בשימוש, סבילות הגוף לאופיאטים יורדת, ולכן חזרה למינון שהיה מוכר בעבר עלולה להוביל למנת יתר, מצב שעלול להיות מסכן חיים.

פיקוח רפואי מתאים מאפשר להתמודד עם תסמיני הגמילה בצורה בטוחה יותר, להפחית את הסיכון לסיבוכים ולהגדיל את הסיכוי להצלחת התהליך.

לכן, גמילה מאופיאטים אינה צריכה להתבצע לבד.

גמילה תחת הרדמה היא טיפול רפואי שבו השלב הפיזי של הגמילה מתבצע בזמן שהמטופל מורדם ותחת השגחה רפואית מלאה, במקום לעבור את תסמיני הגמילה בהכרה לאורך ימים או שבועות.

בשיטת ANR ההרדמה מתבצעת בבית חולים, תחת פיקוח של צוות רפואי מיומן, ונמשכת בדרך כלל כארבע עד שש שעות. במהלך ההליך נחסמים קולטני האופיאטים העודפים במוח, והגוף משלים את תהליך הפינוי של החומרים האופיאטיים. תסמיני הגמילה מתרחשים בזמן שהמטופל מורדם ומנוטרים לאורך כל התהליך, עד לחלוף השלב הפיזי של הגמילה.

לאחר ההתעוררות המטופל כבר נמצא לאחר השלב הפיזי של הגמילה, ללא תסמיני הגמילה החריפים האופייניים לתהליך המסורתי. לאחר מכן הוא נשאר להשגחה רפואית ולהתאוששות למשך הלילה, ובבוקר מתחיל טיפול בנלטרקסון, תרופה שאינה ממכרת, החוסמת את השפעת האופיאטים ומסייעת בהפחתת הכמיהה, מבלי ליצור תלות.

התרופות המשמשות במהלך הטיפול מאושרות על ידי משרד הבריאות בישראל ועל ידי ה-FDA, ונמצאות בשימוש רפואי זה שנים רבות. התהליך כולו מתבצע במסגרת בית חולים, בליווי צוות רופאים ואחיות שהוכשר במיוחד לביצוע הטיפול.

ההבדל אינו רק באופן שבו מתמודדים עם תסמיני הגמילה, אלא בכך שהשלב הפיזי של הגמילה מתרחש בזמן שהמטופל מורדם, תחת השגחה רפואית מלאה.

טיפול ה-ANR מיועד לאנשים הסובלים מתלות בחומרים אופיאטיים, בהם משככי כאבים נרקוטיים, תרופות תחליפיות כמו מתאדון ובופרנורפין (סובוקסון), וכן סמי רחוב ממשפחת האופיאטים. הטיפול אינו מיועד לגמילה מאלכוהול או מחומרים שאינם אופיאטיים.

ההתאמה לטיפול נקבעת לאחר הערכה רפואית מקיפה. במסגרת פגישת ההכנה נבחנים הרקע הרפואי, התרופות הקבועות, מצבו הבריאותי של המטופל וגורמים נוספים המשפיעים על התאמתו לטיפול. ההרדמה המלאה, שהיא חלק מרכזי בשיטת ANR, אינה מתאימה לכל מטופל, ולכן שלב ההערכה הרפואית הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך.

לבסוף, אנו מאמינים שטיפול מוצלח מתחיל בבחירה של המטופל עצמו. לכן איננו מבצעים טיפול בכפייה. כאשר אדם עדיין אינו מוכן להיגמל או מתקשה להכיר בתלות שלו, אנו מלווים את בני משפחתו ומעניקים ייעוץ דיסקרטי לגבי הדרך הנכונה והרגישה ביותר לפתוח עמו את השיח. לעיתים, גם זו תחילתו של תהליך משמעותי.

זו אחת השאלות הראשונות שרוב המטופלים שואלים, והתשובה פשוטה: טיפול ה-ANR מתבצע בבית חולים בחו״ל. כיום ד״ר וייסמן וצוותו מטפלים בשלושה מרכזים רפואיים: בפלורידה שבארצות הברית, בטביליסי שבגאורגיה ובברזיל. התהליך מתחיל עוד מהבית, בשיחת ייעוץ דיסקרטית, ללא עלות וללא התחייבות.

שלב ראשון: שיחת ייעוץ. שיחה דיסקרטית ללא עלות, שבה מכירים את הרקע האישי, עונים על שאלות ובוחנים התאמה ראשונית לטיפול.

שלב שני: הערכה רפואית. בחינה מקיפה של הפרופיל הרפואי, התרופות הקבועות והמצב הבריאותי, לצורך קביעת ההתאמה לטיפול ובניית תוכנית אישית.

שלב שלישי: יום הטיפול. אשפוז במחלקת ANR, ביצוע בדיקות מעבדה והערכה קלינית, ולאחריהן מתבצע הטיפול תחת הרדמה מלאה.

שלב רביעי: התאוששות ושחרור. המטופל נשאר להשגחה רפואית במהלך הלילה, וברוב המקרים משתחרר כעבור 24 עד 36 שעות ממועד קבלתו לבית החולים. לפירוט מלא של שלבי הטיפול.

גם לאחר השחרור, הליווי אינו מסתיים. הצוות הרפואי ממשיך להיות זמין למטופל ולבני משפחתו לצורך מעקב, מענה לשאלות וליווי לאורך תהליך ההחלמה.