תסמיני ההתמכרות

נבדק רפואית על ידי ד״ר אנדרה וייסמן

אופיאטים משפיעים על המוח דרך מערכת קולטנים שקיימת בו ממילא, ולכן הם משככים כאב ויוצרים תחושת הקלה חזקה. אותו מנגנון הוא גם מה שיוצר את התלות: ככל שהשימוש נמשך, המוח מסתגל לחומר, וכדי להגיע לאותה הקלה נדרשת מנה גדולה יותר.

כאן נסביר איך זה עובד, למה זה קורה גם למי שהתחיל ממרשם של רופא, ומה התסמינים שמעידים שנוצרה תלות.

כיצד פועלים האופיאטים במוח ובגוף

האופיאטים פועלים על ידי הפעלת קולטנים מיוחדים המופצים ברחבי המוח והגוף. ברגע שהחומר מגיע אל המוח, הוא מפעיל את אותם קולטנים ובמהירות מייצר אפקטים בהתאם לאזור המוח המעורב. ההשפעה המרכזית נוגעת לשני תחומים עיקריים: תחושת הנאה והפחתת כאב. דוגמה לכך היא השימוש במורפיום, חומר מוכר ובעל עוצמה רבה.

תפקידם של האנדורפינים במערכת הטבעית של הגוף

המוח שלנו יודע לייצר באופן טבעי חומרים דמויי אופיאטים הנקראים אנדורפינים. חומרים אלו משמשים כמשככי כאב טבעיים ומשפיעים על תהליכים רבים: ויסות טמפרטורה, שינה, ייבוש נוזלים, הפחתת חרדה ודיכאון ואף שמירה על איזון הורמונלי. האנדורפינים מוכיחים את היכולת המדהימה של הגוף לייצר לעצמו מנגנוני הגנה טבעיים.

שימוש רפואי באופיאטים וסיכוני התמכרות

כאשר אופיאטים ניתנים במינון מדויק לפי הוראת רופא, כמו למשל תרופות משככות כאבים מסוג טרמדול, הם בטוחים לשימוש והסיכון להתמכרות קטן. הבעיה מתחילה כאשר המטופלים חורגים מהמינון המומלץ ונוטלים את התרופות בכמות גבוהה יותר. במצבים כאלה, עלולה להתפתח תלות גופנית ונפשית שמובילה לעיתים להתמכרות לתרופות ממשית.

הפעלת מערכת התגמול והשפעתה על תחושת ההנאה

מחקרים מצביעים על כך שאופיאטים, כמו סמים ממכרים אחרים (קוקאין, הרואין), מפעילים את מערכת התגמול במוח. כאשר החומר מגיע אל המוח דרך זרם הדם, הוא מומר במהירות למורפיום. המורפיום מפעיל את הקולטנים הפזורים במוח, דבר שגורם לעלייה בתחושת ההנאה. פעולה זו מביאה לשחרור דופמין בכמויות גדולות, ויוצרת תחושת אופוריה עזה.

חדירה מהירה של חומרים סינתטיים למוח והשלכותיה

מבנהו הכימי של ההרואין, למשל, מאפשר לו לחדור למוח במהירות רבה יותר מאשר חומרים אחרים. מסיבה זו רבים מהמכורים מעדיפים אותו, שכן ההשפעה כמעט מיידית. אולם, אותה חדירה מהירה גם מגבירה את פוטנציאל ההתמכרות והופכת את תהליך הגמילה  להרבה יותר מאתגר.

השפעת המורפיום על קולטני האופיאטים והפרשת דופמין

בתוך מערכת התגמול המוחית, המורפיום מפעיל קולטנים באזורי ה־VTA, גרעין האקומבנס וקליפת הקורטקס. גירוי קולטנים אלה גורם להזרמה מוגברת של דופמין, אשר אחראי על תחושת האופוריה, הסיפוק והשמחה. ההשפעה נמשכת לזמן קצר בלבד, ולאחריה מגיעות שעות של תחושת רוגע ושביעות רצון עד שהצורך במנה נוספת חוזר.

סכנת תלות הנובעת מהפעלת מערכת התגמול

שחרור יתר של דופמין וגירוי חוזר של מערכת התגמול גורמים למוח להסתגל למצב החדש. כתוצאה מכך, האדם זקוק לכמויות הולכות וגדלות של החומר כדי להגיע לאותה תחושת אופוריה. זהו השלב שבו נוצרת תלות חמורה, אשר ללא טיפול מתאים עלולה להוביל להתמכרות קשה ולפגיעה משמעותית באיכות החיים.

השפעת האופיאטים על מערכת הנשימה והסיכונים הבריאותיים

מעבר להשפעות על מערכת התגמול, לאופיאטים יש גם השפעה מסוכנת על מרכז הנשימה בגזע המוח. החומרים עלולים לגרום להאטה בפעילות הנשימה, ובמקרים חמורים אף לעצירתה. מצב זה עלול להוביל לירידה מסוכנת ברמת החמצן בגוף, ובמקרים קיצוניים למוות. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהשימוש הלא מפוקח באופיאטים נחשב למסוכן במיוחד ותסמיני הגמילה מאופיאטים הם קשים ביותר כמו התמכרות לכל סם אפשרי.

ההבנה של המנגנון הזה היא הבסיס לטיפול. טיפול ה-ANR פועל על מערכת הקולטנים עצמה ומחזיר אותה לאיזון, ולא על התסמינים בלבד.