יותר משככי כאבים, יותר כאב? הכירו את תופעת ה-OIH

משככי כאבים אופיואידיים נועדו לעשות דבר אחד ברור: להפחית כאב. אבל אצל חלק מהאנשים, בעיקר בשימוש ממושך, עלולה להתרחש תופעה שנשמעת כמעט הפוכה מההיגיון: הרגישות לכאב דווקא עולה.

לתופעה הזו קוראים OIH - Opioid-Induced Hyperalgesia רגישות יתר לכאב הנגרמת בעקבות חשיפה לאופיואידים.

למה זה קורה?

אופיואידים משפיעים על מערכות במוח ובמערכת העצבים שאחראיות על האופן שבו אנחנו חווים כאב. בחשיפה ממושכת, הגוף והמוח מסתגלים לנוכחות התרופה.

אצל חלק מהמטופלים, השינויים האלה עלולים לגרום למערכת הכאב להפוך רגישה יותר. התוצאה יכולה להיות כאב שמרגיש חזק יותר, כאב שמתפשט מעבר לאזור המקורי, ולעיתים אפילו רגישות לגירויים שבעבר לא היו כואבים באותה מידה.

חשוב להדגיש: לא כל מי שנוטל אופיואידים יפתח OIH. שכיחות התופעה אינה ידועה במדויק, ולא כל החמרה בכאב בזמן טיפול באופיואידים נגרמת ממנה. הרחבה על המנגנון ועל הסימפטומים אפשר למצוא במאמר על היפראלגזיה וצריכת אופיאטים.

אז אולי פשוט צריך מינון גבוה יותר?

כאן בדיוק נמצא אחד הדברים המבלבלים בתופעה.

בשימוש ממושך באופיואידים יכולה להתפתח גם סבילות. כלומר, אותה כמות של התרופה כבר אינה מספקת את אותה השפעה שהייתה בעבר.

ב-OIH מתרחש משהו אחר. במקום שהתרופה פשוט תשפיע פחות, מערכת הכאב עצמה נעשית רגישה יותר.

לכן, כאשר הכאב מתחזק, העלאת המינון אינה בהכרח הפתרון. במקרים של OIH היא אף עלולה להיות קשורה להחמרה ברגישות לכאב.

זו לא רק תופעה שמופיעה בספרות הרפואית

היפראלגזיה מופיעה גם במידע הרשמי של תרופות אופיואידיות המשווקות בישראל.

בעלונים ובמידע המקצועי של מספר אופיואידים, בהם תרופות המבוססות על אוקסיקודון, פנטניל, מורפין, טרמדול, קודאין ובופרנורפין, מופיעות התייחסויות להיפראלגזיה או לרגישות מוגברת לכאב.

כלומר, האפשרות שמשכך כאבים אופיואידי יהיה קשור אצל חלק מהמטופלים דווקא להגברת הרגישות לכאב, היא תופעה רפואית מוכרת.

ומה הקשר לתלות באופיואידים?

OIH ותלות באופיואידים אינן אותו הדבר, אבל שתיהן ממחישות עד כמה שימוש ממושך באופיואידים יכול לשנות את האופן שבו המוח ומערכת העצבים מגיבים לחומר ולכאב.

אופיואידים פועלים באמצעות קולטנים במוח ובמערכת העצבים. בחשיפה ממושכת, המוח מסתגל לנוכחות החומר ונוצרים שינויים במערכת האופיואידית הטבעית של הגוף. תהליכי ההסתגלות האלה קשורים גם להתפתחות של סבילות ותלות.

לכן, אחרי שימוש ממושך, השאלה כבר לא תמיד פשוטה כמו “האם עדיין כואב לי?”. לעיתים צריך להבחין בין הכאב המקורי, סבילות לתרופה, תלות פיזית ושינויים באופן שבו מערכת העצבים מעבדת כאב.

תלות באופיואידים היא לא רק עניין של כוח רצון

אדם יכול להתחיל לקחת משכך כאבים מסיבה רפואית לגיטימית לחלוטין. אבל כאשר החשיפה לאופיואידים נמשכת, הגוף יכול להסתגל לנוכחות החומר ולהתפתח מצב של תלות, לעיתים בליווי תסמיני גמילה בכל ניסיון להפחית את המינון.

זו נקודת המוצא של טיפול ANR: תלות באופיואידים אינה נתפסת רק כבעיה התנהגותית או כחוסר יכולת להפסיק לקחת את התרופה, אלא כמצב שיש לו בסיס פיזיולוגי.

טיפול ANR מתמקד במקור התלות ובשינויים שנוצרו במערכת קולטני האופיואידים בעקבות שימוש ממושך. השלב הפיזי של הגמילה מתבצע תחת הרדמה ובפיקוח רפואי בבית חולים, כך שתסמיני הגמילה החריפים אינם נחווים בזמן שהמטופל ער. לאחר מכן מתחיל שלב ההתאוששות והחזרה לשגרה.

מרגישים שהכאב השתנה?

אם אתם משתמשים במשככי כאבים אופיואידיים לאורך זמן ומרגישים שהמינון עולה, שהתרופה כבר לא משפיעה כפי שהשפיעה בעבר, שהכאב התחזק או אפילו התפשט לאזורים נוספים, כדאי לבדוק מה עומד מאחורי השינוי.

זה לא בהכרח OIH, וזה גם לא בהכרח אומר שהתפתחה תלות. אבל זו בהחלט סיבה לדבר עם רופא ולא להעלות, להפחית או להפסיק את המינון באופן עצמאי.

אם לצד השינוי בכאב התפתחה גם תלות באופיואידים, ניתן לפנות לצוות ANR לשיחת ייעוץ דיסקרטית ולבדוק אילו אפשרויות טיפול קיימות.