ההתמכרות כבר כתבה את הסוף במשפחה שלה

היא לא הייתה צריכה שמישהו יסביר לה מה סמים יכולים לעשות לבן אדם, היא גדלה עם זה בבית.

אבא שלה היה מכור להרואין ומת ממנת יתר. גם הדוד ובן הדוד מהצד של אבא שלה שמת היו מכורים להרואין. היא הכירה מקרוב את המחיר שמשפחה שלמה משלמת על התמכרות, וכבר בגיל צעיר היא סימנה לעצמה גבול אחד ברור: הרואין הוא הקו האדום. בו היא לא תיגע. היא פשוט לא ידעה שהתמכרות יכולה להגיע אליה בדרך אחרת.

בכיתה י' דנה התחילה לעשן חשיש וגראס, ובהמשך הגיע גם האקסטזי. שנה אחר כך, אחת מארבע החברות שלה הביאה קריסטל מת'. דנה ניסתה אותו, ומבחינתה משהו השתנה - כבר בפעם הראשונה.

רק שלושה חודשים אחר כך היא עשתה מנת יתר.

בבת אחת, מה שהצליחה להסתיר הפך למשהו שהמשפחה כבר לא יכולה הייתה לפספס. הם ניסו לעזור לה להיגמל בבית עם סובוטקס, ובמשך כמעט שנה היא הצליחה לא לגעת בקריסטל. היא המשיכה לעשן חשיש וגראס, והסיפור שלה עם סמים היה רחוק מלהסתיים.

ארבע פעמים היא נכנסה לגמילה

בכל פעם מחדש המטרה הייתה אותה מטרה, לצאת משם ולהתרחק מהעולם הזה.

אבל המציאות שדנה מתארת הייתה הרבה יותר מורכבת.

באחת המסגרות חילקו כדורים בקלות, כולל סובוטקס, ומטופלים סחרו בכדורים ביניהם בתוך המרכז. במקום שבו היא הייתה אמורה להתרחק מהשימוש, הסמים והכדורים המשיכו להיות נוכחים סביבה.

באחד הלילות, כשהייתה תחת השפעת כדורי שינה, מטופל ניסה לתקוף אותה. מטופלת אחרת ראתה מה קורה והתחילה לצעוק. דנה רצתה להזמין משטרה אבל אפילו לא אפשרו לה להגיש תלונה, וצילומי האבטחה מאותו לילה פשוט נמחקו.

גם כשיצאה מהגמילה, העולם שממנו ניסתה לברוח תמיד חיכה לה בחוץ. אחרי אחת הפעמים היא המשיכה לתוכנית של 90 יום. מחוץ למתחם, היא מספרת שכבר חיכו סוחרי סמים למטופלים שיצאו. חברה שלה ניסתה לשמור עליה בתקופה הראשונה, אבל אפילו בתוך המסגרת עצמה היא הרגישה שהיא לא מצליחה באמת להתרחק. השיחות שחזרו שוב ושוב לסמים ולשימוש לא הרגיעו את הכמיהה שלה. מבחינתה הן רק העצימו אותה.

ככה, פעם אחרי פעם, היא נכנסה למסגרת כדי להתרחק מסמים ומצאה את עצמה עדיין מוקפת בהם, במחשבות עליהם ובאנשים שמדברים עליהם. אחרי ארבע גמילות, דנה כבר הכירה היטב את המעגל הזה.

הפעם היא רצתה משהו אחר

אחרי כל מה שעברה, דנה החליטה לנסות את טיפול ה-ANR.

היא חיכתה לטיפול הזה. היא לא הגיעה עם כדורים או חומרים שצריך להיפטר מהם, כבר לא נשאר לה כלום, היא פשוט רצתה להתחיל.

לפני הטיפול היא נפגשה עם ד"ר אנדרה וייסמן, מייסד שיטת ANR, שהסביר לה מה עומד לקרות. אחרי שנים שבהן כל כך הרבה מהחיים שלה סבבו סביב סמים, גמילות, מסגרות ושיחות על העבר שלה, היא פגשה גישה שהרגישה לה אחרת.

לא ביקשו ממנה להפוך שוב את כל מה שעברה. לא חיטטו בעבר שלה ולא התייחסו אליה כאילו שההגדרה של "מכורה" היא כל מה שהיא. מבחינת דנה, זה היה משמעותי. היא לא רצתה להמשיך לחיות בתוך הסיפור של ההתמכרות - היא רצתה לצאת ממנו.

כשהיא התעוררה, היא חיכתה למה שכבר הכירה

דנה ידעה איך הגוף שלה מרגיש בגמילה. היא הכירה את הרעידות ברגליים ואת התסמינים שהגיעו בפעמים הקודמות שבהן ניסתה להפסיק, אבל הפעם, כל התסמינים שהיא הכירה - לא הגיעו.

אחרי ארבע גמילות, היא מתארת את ההבדל במילה אחת: "קסם".

היום היא לא רוצה לחיות בעבר

אולי זה הדבר שהכי מאפיין את דנה היום.

היא לא רוצה שהחיים שלה ימשיכו להתנהל סביב מה שהיה. היא לא רוצה לדבר כל היום על סמים, לחשוב על סמים או להמשיך להגדיר את עצמה דרך התקופה ההיא.

מאז הטיפול, היא מספרת, היא לא נוגעת בכלום. לא בסמים, לא בכדורים ולא באלכוהול. אבל עבורה החופש הוא לא רק לא לקחת משהו - הוא גם לא להרגיש צורך להמשיך להתעסק בו.

ויש משהו שחשוב לה שאנשים יבינו, מבחוץ קל להסתכל על אדם שמכור ולשאול "למה הוא פשוט לא מפסיק?" דנה רואה את זה אחרת, היא מאמינה שרוב האנשים שנמצאים בתוך התמכרות רוצים לצאת ממנה, ויודעת מתוך החיים שלה כמה סבל יש במקום הזה וכמה קשה לצאת ממנו לבד.

בסוף, המסר של דנה כבר לא מופנה רק לאנשים שמתמודדים עם התמכרות. היא מבקשת להמשיך להילחם כדי שהטיפול יהיה נגיש ליותר אנשים, גם דרך מערכת הבריאות בישראל ובעולם.

אחרי כל מה שעברה, היא יודעת בדיוק למה היא מבקשת את זה.

"תמשיכו להילחם שזה יהיה פה בסל התרופות, ובכללי בעולם. זה מציל חיי אדם, באמת."