כשהכדורים נגמרו, נמרוד הבין מה הם לקחו ממנו

נמרוד בן 51, נשוי ואבא לארבעה ילדים. הסיפור שלו עם אופיאטים לא התחיל ברחוב ולא מתוך חיפוש אחרי סמים. הוא התחיל אחרי שני ניתוחי גב. הכאבים שאחרי הניתוחים היו קשים, והרופאים נתנו לו משככי כאבים. בהתחלה היו אלה כדורי פרקוסט ובהמשך גם מדבקות פנטניל. הוא לקח אותם בגלל הכאב. אבל בשלב מסוים, משהו השתנה.

ארבעה חודשים הוא ניסה להפסיק

נמרוד הבין שהוא רוצה להפסיק, אבל הגוף שלו כבר הגיב אחרת.

במשך ארבעה או חמישה חודשים הוא ניסה שוב ושוב ולא הצליח. כשהפסיק, הגיעו תסמינים שהוא מתאר כחוויה קשה מאוד: חוסר שקט בגוף, כאבים והתכווצויות, תחושה של זרמים בכל הגוף, ועשרות מקלחות שהוא עשה ביום בניסיון למצוא קצת הקלה.

באחד הניסיונות להפסיק הוא הסתגר במשך שבוע וחצי בחדר בבית. "הכול רעש. אין לך שקט." בסוף הוא חזר להשתמש, וכך עברו שמונה שנים שבהן התלות הפכה לחלק מהשגרה שלו.

ואז, נגמר הפרקוסט בארץ

נוצר מחסור בפרקוסט, ובשביל נמרוד זה היה הרגע שבו כבר היה קשה להתעלם מהמציאות. בתחושה של חוסר אונים וחוסר שקט הוא התחיל לנסוע כדי לחפש כדורים במקומות שונים בארץ. כדורים שבדרך כלל עלו לו לדבריו פחות מעשרים שקלים, הוא היה מוכן לקנות במאות שקלים, רק כדי להרגיש הקלה, לקבל שקט.

"מי שלא שם לא יודע לאיזה מצב אנשים מגיעים כשאין להם."

דווקא המחסור גרם לו לראות בצורה ברורה משהו שכבר היה חלק מהחיים שלו במשך שנים.

"פה נפל לי האסימון שאני יותר מדי תלוי בדבר הזה ואני לא מסוגל להתקיים בלעדיו."

הדרך החוצה נעצרה בפחד אחד

נמרוד התחיל לבדוק אפשרויות טיפול ופנה לכמה מסגרות גמילה, אבל דבר אחד עצר אותו.

הוא זכר היטב את הניסיונות הקודמים שלו בבית ואת תסמיני הגמילה שחווה בהם. המחשבה לעבור שוב את אותה חוויה הייתה מבחינתו כמעט בלתי אפשרית.

הוא המשיך לחפש, עד שנתקל בד"ר אנדרה וייסמן ובשיטת ANR. בהתחלה הוא לא האמין, אז הוא חקר, שאל, חיפש אנשים שכבר עברו את הטיפול ודיבר איתם. רק אחרי שהרגיש שבדק מספיק, החליט לעבור אותו בעצמו.

איפה הקריז?

החשש הגדול ביותר של נמרוד היה הרגע שבו יתעורר. הוא ידע היטב איך הגוף שלו מגיב להפסקת השימוש וחיכה לתסמינים שכבר הכיר, אבל נמרוד מספר שהחוויה שלו הפעם הייתה אחרת. לדבריו, הוא הרגיש עייף, אבל לא חווה את תסמיני הגמילה כפי שהכיר אותם מהניסיונות הקודמים ולא הרגיש צורך לקחת כדור.

"שמונה שנים הייתי כל יום קם וצריך את הכדור. פה עשיתי את התהליך, התעוררתי ולא הייתי צריך כלום."

לחזור להיות נמרוד

כשנמרוד מדבר על השינוי היום, הוא לא מדבר רק על הפסקת השימוש. הוא מדבר על המשפחה, על לצאת מהבית, על לטייל יותר, על לא להסתגר בתוך עצמו, על החיוך ושמחת החיים שאנשים סביבו שוב יכולים לראות.

"חזרתי למה שהייתי לפני שמונה, תשע שנים."

היום, כשהוא מסתכל אחורה על שמונה השנים האלה, נמרוד יודע שהצעד שהכי פחד לעשות הפך מבחינתו לאחד המשמעותיים בחייו.

ולמי שנמצא עכשיו במקום שבו הוא היה, יש לו מסר פשוט:

"אם אתם נמצאים במקום שאני הייתי, אין לכם מה לפחד. לכו על זה. זה דבר שיכול להציל אתכם."