גמילה ממשככי כאבים: תסמינים והתמכרות

גמילה ממשככי כאבים

בשנים האחרונות ישנה תופעה מצערת של התמכרות למשככי כאבים. זוהי תופעה מסוכנת ביותר, כיוון שהיא עלולה לגרום לנזקים גופניים חמורים, לעיתים עד מצב של נטילת מנת יתר, מצב חירום רפואי ואף מוות. עקב סיבה זו, גמילה ממשככי כאבים היא חשובה ביותר, אך בדיוק כפי שההתמכרות קשה, כך גם הגמילה ממנה. כיצד בכל זאת ניתן להפוך את הגמילה לפשוטה ומהירה יותר? המשיכו בקריאת המאמר ותקבלו את התשובות לכך.

גמילה ממשככי כאבים: לאילו סוגי משככי כאבים ניתן להתמכר?

מטרתם של משככי כאבים היא לטפל בכאבים ברמות חומרה שונות. יחד עם זאת, שימוש שגוי במשככי כאבים עלול לגרום להתמכרות. ישנם שלושה סוגי משככי כאבים:

  • משככי כאבים שאינם סטרואידיאליים: כדוגמת נפרוקסן, איבופרופן ואחרים. תרופות אלו משככות כאבים בצורה מתונה, ובנוסף לכך, מעכבות התפתחות של תהליכים דלקתיים.
  • אופיואידים: תרופות המשפיעות על הקולטנים האופיואידים במוח. מיועדים לשיכוך כאבים בינוניים עד חזקים. דוגמאות לתרופות אלו הן פרקוסט ומורפיום. תרופות אלו נועדו לשימוש לאחר ניתוחים המאופיינים בהחלמה המלווה בכאבים חזקים, וכמו כן, לדיכוי כאבים מתפרצים בחולי סרטן.
  • תרופות אחרות: כדוגמת תרופות נוגדות דיכאון (דולוקסטין ועוד), ותרופות מייצבות ממברנות (כדוגמת קרבמזפין), המיועדות לטיפול בכאבים כרוניים על בסיס נוירולוגי.

התמכרות לאופיואידים: סכנה גדולה

כשמדברים על גמילה ממשככי כאבים, מתכוונים בדרך כלל לגמילה מאופיואידים, שכן הם מהווים את הסכנה הגדולה ביותר. משככי הכאבים האופיואידיים, המכונים גם בשם "נרקוטיקה", נקשרים בחוזקה לקולטנים במוח, משככים במהירות את הכאב, וכמו כן, גורמים להיווצרות תחושות אופוריה, הפגת מתחים ורגיעה. הדבר גורם לחולה לפתח תלות באופיאט החיצוני עקב שיבוש המערכת הטבעית או האנדורפינית שלו. כמו כן, בעקבות צריכת האופיאט החיצוני בכמות גדולה, שהיא מעבר למה שהגוף נזקק, המוח יפתח קולטנים רבים המאלצים את החולה להגדיל את מינון האופיאט, דבר היכול לגרום למנת יתר ולמוות. בין התרופות הנפוצות ביותר בקטגוריה הזאת ניתן לציין את אוקסיקונטין, פנטניל ומורפין.

גם הירואין הינו סוג של אופיואיד והוא ממחיש את העובדה שלמעשה ההתמכרות לאופיואידים יכולה להתרחש לא רק במסגרת טיפול רפואי כלשהו אלא גם כחלק משימוש ב-"שעות הפנאי", במסיבות או בשימוש חד פעמי לצרכי התנסות. במידה ויש תסמיני התמכרות, ראוי לבצע תהליכי גמילה ממשככי כאבים. ראוי להדגיש, כי הנזק הגדול ביותר מתרחש בשימוש שאינו נכון (למשל, הזרקה או שאיפת החומרים), במינונים גבוהים מדי או בשילובי חומרים שונים, כאשר הסכנה הקשה ביותר הינה מנת יתר, שיכולה להתבטא בהזיות, ירידה בלחץ הדם, דיכוי נשימתי ומוות.

התמכרות למשככי כאבים: הגורמים

התמכרות שמחייבת לעבור גמילה ממשככי כאבים נגרמת עקב צריכה מוגזמת של אותם חומרים, דבר הגורם למספר תהליכים המתרחשים במקביל:

  • התפתחות סבילות: הגוף אט-אט מתרגל לתרופה,כך שנדרשת כמות גדולה יותר על מנת להגיע לאותו האפקט. זוהי הסיבה לכך שמשככי כאבים וסמים מסוימים מפסיקים לעבוד אחרי זמן מה, ונדרשת הגדלת מינון שיכולה לגרום למינון יתר ומוות.
  • התפתחות תלות: הגוף מפתח תלות בחומרים החיצוניים, כך שאי אספקתם בכמות הנדרשת תביא להתפתחות תסמיני גמילה קשים (הרחבה בהמשך).
  • התמכרות נפשית: תחושות האופוריה המורגשות לאחר נטילת מינון גבוה של משככי כאבים אופיאטיים הינה ממכרת וכדאי לבצע תהליכי גמילה ממשככי כאבים. המשתמש חש תחושות אופוריה ורוגע. מבלי להשתמש בתרופה או בסם, התחושות הללו נעלמות ומותירות את המשתמש בכמיהה אדירה.

כאמור, למרות שניתן להתמכר גם לסוגים נוספים של משככים, גמילה ממשככי כאבים, היא המשמעותית ביותר, שכן מדובר בתרכובות כימיות הנקשרות חזק מאוד לקולטנים במוח, גורמות להתפתחות תלות וסבילות קשות ביותר, והסיכון להגיע למינון יתר הינו רב יותר.

הפסקת הנטילה מתבצעת בהדרגה

כל ניסיון להפסיק ליטול משככי כאבים חזקים כגון אופיאטים, נידון לכישלון ולהופעת תסמיני גמילה חזקים ביותר. הסיבה שבמקרי גמילה ממשככי כאבים תסמינים הם דבר נפוץ, היא שהמוח במצב זה תלוי בנוכחותן של תרכובות כימיות אלו, והיעדרן גורם להופעת תחושות קשות ביותר. כל מי שניסה לבצע גמילה ממשככי כאבים בפעם אחת, ידע לומר לכם על התסמינים הקשים הכוללים כאבים פיזיים, תחושת "קריז", לחץ בחזה, רעידות, קשיי שינה, הזעה מרובה ועוד. במרבית המקרים, הסבל הרב גורם לניסיון הגמילה להיכשל, ובסוף גורם לחזרה מהירה לצריכת התרופות, אך הפעם במינון יתר גדול יותר העלול להיות קטלני.

גמילה ממשככי כאבים- התהליך המסורתי

לאורך שנים, מקובל היה לבצע תהליך גמילה ממשככי כאבים בצורה הדרגתית. בשיטה זו מתבצע מעבר הדרגתי בין החומר החזק שנמצא בשימוש לבין משככי כאבים חלשים יותר (כדוגמת בופרנורפין, הנחשב כתחליף לסם), ובנוסף לכך, משולבים גם טיפולים נפשיים שונים. גם בשיטת גמילה זו יכולים להופיע תסמינים לאורך חודשי טיפול רבים, אך בעוצמה נמוכה יותר. הכמיהה למשככי הכאבים מטופלת באמצעות מפגשים מקצועיים עם מטפלים נפשיים ותמיכה משפחתית בלתי פוסקת.

חשוב להדגיש כי זהו תהליך ארוך ומייגע, הכרוך בסבל למטופל ומשפחתו. בנוסף לכך, גמילה בשיטה המסורתית מתגלה פעמים רבות כלא יעילה, כשהמכור עובר משימוש בחומר אחד לשימוש בחומר אחר, ואז ייתכן כי יידרש תהליך גמילה נוסף.

גמילה ממשככי כאבים בשיטת ANR

כיום קיים טיפול רפואי, אפקטיבי, אנושי ומהיר, לביצוע גמילה ממשככי כאבים: טיפול ה-ANR. ד"ר וייסמן, מפתח הטיפול, שינה למעשה את התפיסה בעולם בכל הקשור לטיפול בתהליך התמכרות למשככי כאבים ולסמים מסוכנים. לתפיסתו, צריך להתייחס אל התלות אותה פיתח החולה כאל בעיה רפואית נטו, ובהתאם לכך לטפל בה. טיפול ANR כולל הפסקת השימוש במשכך הכאבים אליו מכור המטופל באופן מידי, והזרקת חומר המשחרר את הקולטנים במוח וחוסם אותם נגד הגורם הממכר.

תהליך הגמילה בטיפול ANR מתבצע בהרדמת (סדציה עמוקה) המטופל, ולכן הוא אינו חש תסמיני גמילה כלשהם. לאחר מספר שעות, המטופל מתעורר כשהוא חופשי מהתלות לחלוטין, חסום לכל השפעת חומרים אופיאדים, לא חש את הכמיהה העזה אליהם ויכול לצאת לדרך חדשה ללא תלות וסבל מיותרים.

ד"ר אנדרה וייסמן
ד"ר אנדרה וייסמן

ד"ר וייסמן זיהה את השורשים הביולוגיים של התלות באופיואידים, מאז הוא טיפל בהצלחה ביותר מ-24,000 חולים ברחבי העולם הנאבקים בהתמכרות לאופיואידים. לאורך הקריירה שלו, הוא הרצה וחינך אנשי מקצוע בתחום הבריאות בעשרות מדינות ברחבי העולם עד היום.