מהבוקר, אנו נמשיך את הטיפול במתן תרופת נלטרקסון השומרת על החסימה שבוצעה יום קודם. מדובר בתרופה לא ממכרת, שאינה משפיעה על מצב הרוח. הנלטרקסון נקשר לקולטני האופיאטים תוך סילוק האופיאטים מהם.


נטילת הנלטרקסון מפחיתה באופן מהותי את הכמיהה לאופיאטים בהופכה כל שימוש אפשרי באופיאטים לחסר
השפעה על מצב רוחו של החולה, כך שהתרופה מנטרלת את השפעת הסם המוכרת. לאחר מכן אנו מעודדים את המטופל לקום, לשתות, לאכול ולהתכונן לשחרור והמשך ההתאוששות. ברוב המקרים המטופל יעזוב את הקליניקה בצהרי היום.


כבר בצאתו מהקליניקה, המטופל משוחרר לחלוטין מהתמכרותו, הנלטרקסון מתחיל להשפיע ותופעות הדחף / הכמיהה ייעלמו.
החולה ממשיך בטיפול תרופתי, (נלטרקסון), למשך מס’ חודשים שבסופם לא יחוש בדחף גם ללא צריכת התרופה. (מספר החודשים בהם יצטרך ליטול המטופל את הנלטרקסון מותאם לכל חולה על פי רמת התלות שפיתח ומצבו הכללי)