"הראשון בטיפול"

בראשית השבוע נודע כי משרד הבריאות יממן לראשונה טיפול גמילה ייחודי שהגה ד"ר אדרה וייסמן ל-50 נפגעי סמים. ד"ר וייסמן, מבית החולים 'ברזילי' באשקלון, המציא את הטיפול לפני כ-15 שנה וכבר הצליח לגמול מסמים למעלה מ-11,000 נרקומנים. מברך על היוזמה, אך מנגד טוען כי היה צריך לעשות זאת מזמן.

משך שנים גרמו לנרקומנים להבין שהמוצא היחיד מהסמים עובר דרך מרכז גמילה וכרוך בשבועות ארוכים של בחילות, הקאות, שלשולים חריפים וניסיונות בלתי פוסקים לשבור 'קריז', אך ד"ר וייסמן חשב תמיד שאפשר גם אחרת. טיפול ייחודי שפיתח הפך כל אדם מכור לאדם חדש וזאת אחרי חמש שעות של הרדמה בלבד ויום וחצי אשפוז.

הממסד הרפואי לא מיהר לאמץ את הטיפול. בצעד נועז החליטה הנהלת בית החולים 'ברזילי' באשקלון לפתוח את הדלת עבור ד"ר וייסמן ולממן לחולה חלק מהטיפול. אבל עד עתה טופלו במחלקה נכי צה"ל המוכרים על ידי משרד הביטחון, אזרחים שנאלצו לממן את הטיפול באופן פרטי ותיירים שהגיעו מחו"ל, "מצד אחד אני שמח שמשרד הבריאות החליט סוף סוף לפתוח את הדלת ולהפנות את המאמצים והמשאבים לכיוון הנכון, מצד שני זה לקח לא מעט שנים ומאבקים. בית החולים 'ברזילי' הוא בית חולים ממשלתי שקיבל את הרישיון שלו ממשרד הבריאות, אני אישית קיבלתי מהם את הרישיון לעסוק ברפואה והטיפול בכללותו נעשה בפיקוח משרד הבריאות ומוכר להם עוד משנת 95 אחרי שבחנו את ההצלחה שלו  על למעלה מ1000 חולים, אבל רק עכשיו הם  החליטו גם לממן אותו. לצערי, ההחלטה לתקצב את המחלקה נועדה ל-50 חולים בלבד כך שאין לי מושג מה יקרה כאשר יבוא החולה ה-51 ויבקש להיגמל".

"לכן, במקום להגביל את התקציב ולתת מענה למספר מצומצם של חולים צריך באופן קבוע לממן את כל הטיפול לכל ה-25,000 נרקומנים הנמצאים היום בישראל, בדיוק כמו שממומן כל טיפול אחר בבית החולים. כך למשך אדם המגיע עם התקף לב הוא נכנס לצנתור מבלי קשר לאיזה מספר הוא או כמה טיפולים בהתקפי לב ביצע עד כה בבית החולים, וכך יש להתייחס גם לנרקומנים, שהרי ההתמכרות היא מחלה, ולא לגרום להם להרגיש כאזרחים סוג ד".

"על פי חוק 'זכויות החולה' זה לא משנה מי אתה, ברגע שהגעת לחדר מיון הרופאים חייבים לטפל בך. בפועל, אם מגיע נרקומן לחדר המיון כשהוא משלשל, מקיא, מתלונן על כאבים בכל הגוף ורועד, יעברו אולי שתי דקות עד שהרופאים יבחינו שמדובר במכור לסמים, ועוד שתי דקות עד שיקראו לאנשי הביטחון כדי שילוו אותו אל מחוץ בית החולים. ד"ר וייסמן שלא היה מוכן לקבל גישה זו כלפי המכורים פעל לחקר התופעה ולפני 15 שנה פיתח תוכנית גמילה ייחודית. בשונה מהשיטות הידועות והמקובלות, מתבצעת גמילה זו בתהליך קצר מאוד, כאשר המטופל מתאשפז למשך 24-36 שעות בלבד. חמש שעות מתוכן הוא נמצא תחת הרדמה שטחית (סדציה), במהלכה הוא עובר הליך רפואי פשוט יחסית וכשמתעורר המטופל מההרדמה הוא משוחרר לחלוטין הן המתלות בסם והן מהדחף לשימוש בסם. "לרוב כשמזכירים את המילה 'נרקומן' עולה בדמיוננו דמות של עבריין, אדם שבור, שוכב בסמטה אפלה, מלוכלך שכל מה שמעניין אותו הוא רק איך להשיג את המנה הבאה של הסם בשבילה הוא מוכן לעשות הכל. מה שרוב הציבור לא יודע היא העובדה שכמעט 40 אחוזים מהמכורים הם דווקא אנשים שאף פעם בחייהם לא נגעו בסמים. אדם לא נוגע בסם כדי להתמכר, אלא כדי להתמסטל. כל אחד שמנסה פעם אחת לעשן סמים, רוצה לחוש ב'סוטול' לכמה שעות. הבעיה מתחילה כשאדם מחדיר לגופו כמויות גדולות של אנדורפינים על מנת להרגיש את אותו 'סוטול' אך כאלו שהקולטנים במוח אינם יכולים להכיל. אף אחד לא באמת יכול לדעת מתי הוא יקום בבוקר ויגלה פתאום שהוא 'מכור'. אי אפשר להתכונן לזה. רק כשהאיזון במוח מופר נוצרת התמכרות. הגישה כלפי נרקומנים הייתה, ועודנה לצערי, כאל אנשים שניתן לגמול אותם רק באמצעות טיפולים פסיכיאטריים או פסיכולוגיים, כיאה לאנשים הסובלים מבעיות התנהגות, אבל הבעיות הפסיכולוגיות הן בעצת תופעות הלוואי של הבעיה הבסיסית שלא טופלה. לדוגמא, קיבלת מכה בברך מפטיש. הכאבים שיש לך גורמים לך להתנהג בצורה מופרעת, עכשיו לאן תלכי כדי לקבל טיפול לפסיכולוג או לאורטופד? במקרה הזה אני האורטופד, נרקומנים שלא קיבלו טיפול למחלה שלהם זועקים עד השמיים מכאב, אם תטפלי בהם פסיכולוגית תגרמי להם ללכת עקום ולאו דווקא להבריא. ככה אני מסכל עליהם, כעל אנשים חולים, ומי שחולה צריך לקבל טיפול רפואי אצל רופא.

לדבריו של ד"ר וייסמן ידוע כי אצל אדם בריא, בכל פעם שהגוף משחרר אנדורפינים, הרצפטורים, (הקולטנים) שבמוח ערוכים לקלוט את הכמות המזערית הזו, אולם ככל שנכניס לגופנו כמות גדולה יותר של אנדורפינים, המוח ייצר באופן טבעי יותר רצפטורים שיוכלו לקלוט אותם.כשנרקומן עובר תהליך גמילה במרכזי הגמילה, מונעים ממנו גישה לסם אליו התמכר, אחרי שבועיים גופו אומנם נרגע והתנקה מהסם, אך הרצפטורים ה'עודפים' עדיין נשארים במוח והם אלה שגורמים לו לשוב ולרצות את הסם. הטיפול אותו מעניק ד"ר וייסמן חוסם את אותם רצפטורים כך שבתום הטיפול יתעורר החולה כשהוא עייף מאוד אך ללא תשוקה לסם, "בטיפול שאני מבצע הנרקומן מתאשפז במחלקה ומורדם לחמש שעות במהלכן מחדירים לגופו חומר מיוחד שתפקידו לחסום את הרצפטורים העודפים. כשהוא מתעורר הדחף לצרוך סם נעלמת ב-100 אחוזים. זה כמו, למשל, שיש לך 18 קיבות  וכל הזמן את תרגישי רעב ותאכלי על מנת לסתום את תחושת הרעב הזו. בהרדמה אני אסיר את הקיבות המיותרות כך כשתתעוררי תחושת הרעב תפחת. בדיוק ככה מרגישים הנרקומנים שמתעוררים מההרדמה.

"השבוע הגיע אליי מטופל כשהגוף שלו עמוס בכמויות סם מטורפות, אני אפילו חששתי לטפל בו ואמרתי לו שיחזור הביתה ויכין את עצמו נפשית טוב יותר כדי לעבור את הטיפול. המשפחה שלו בכתה והתחננה בפניי לטפל בו, הם אמרו לי שהוא ימות בכל מקרה. טפלתי בו וכבר למחרת הטיפול הוא ישב על הכיסא בשמש, מוקף בבני המשפחה ונראה אדם אחר, כשבאתי לשאול אותו איך הוא מרגיש הוא אמר לי שזה הדבר הקרוב ביותר לקסם שיש ואני עניתי זה לא קסם זו רפואה. עכשיו תגידי לי את, זה לא עדיף על חודשים של הקאות, שלשולים וכאבים איומים שהם עוברים במרכזי הגמילה ועדיין נמצאים בסכנה גבוהה לחזור ולהשתמש בסם?"

"מנגד, את יכולה לבוא ולטעון כי אדם שיראה שמעתה די בקלות הוא יכול לחזור ולהשתמש ומקסימום תוך יום להבריא מחדש, אני יכול לומר לך שהסיכויים שזה יקרה הם נמוכים מאוד וזהים לסיכויים של אדם שמעולם לא התנסה בסמים. אם הרצון של אותו מכור להחזיר לעצמו את הביטחון העצמי או את הכבוד העצמי על ידי שימוש בסם אז הוא יחזור וישתמש ושוב מבחינתי, הוא מוזמן לבוא, לשכב, להבריא ולהמשיך הלאה. אחרי הכל אני רופא ולא שופט או משקם, אך אני לא מתאר לעצמי שאדם שעבר את כל הסבל של ההתמכרות ירצה שוב לראות את עצמו על מיטת החולים, בהרדמה כללית כשתקוע לו טובוס בגרון. אם תיקחי פוליטיקאי למשל, שיש לו בעיית השמנה, הוא מעשן כבד ועובד בעבודה לחוצה כשלפתע הוא מגיע לבית החולים עם התקף לב. אני הרי יודע שברגע שיטפלו בו הוא לא יפסיק את ההרגלים הללו, הוא ימשיך לעבוד תחת לחץ, לאכול ולעשן ויהיה תמיד נתון לסכנה, אז זו תהיה סיבה לא לטפל בו, לבוא ולהגיד לו אתה הרי לא תשתנה אז אין טעם? התשובה לכך היא ברורה,והיא לא".

כאמור עד עתה מי ש'נהנה' מהטיפול הייחודי של ד"ר וייסמן היו מכורים ששילמו באופן פרטי מכיסם או לחילופין נכי צה"ל שהתמכרו למשככי כאבים. נרקומנים שידם אינה משגת לשלם עבור הטיפול הופנו למרכזי גמילה הממומנים בדרך כלל על ידי מוסדות ציבוריים ונתמכים על ידי הרשות למלחמה בסמים. עלותו של כל טיפול כזה עלולה להסתכם בעשרות אלפי דולרים ובעלי אחוזי הצלחה נמוכים, ובכל זאת, למרות ההצלחות המוכחות של ד"ר וייסמן והעלות הנמוכה יחסית של הטיפול אותו הוא מציע, משרד הבריאות לא שש לאמץ את דרך הטיפול ולתקצב את המחלקה עד השבוע.

ד"ר אנטולי מרגוליס מהמחלקה להתמכרויות במשרד הבריאות החליט באחרונה לממן טיפול ל-50 נרקומנים, אך וייסמן מקווה שהמגמה הזו תימשך וכי כבר בשנה הבאה כל מי שיצטרך לעבור את הטיפול יעבור אותו ללא עלות כלל, בדיוק כפי שמשרד הביטחון מממן את הטפולים לנפגעיו, "נכי צה"ל אינם מוגדרים כנרקומנים ומשרד הביטחון מממן עבורם את הטיפול. כך לדעתי צריך לנהוג גם משרד הבריאות. הוא מכיר בטיפול, מכיר במחלקה ומכיר בי, אך הוא אינו מכיר בחולים שלי. מבחינתו מערך הפסיכולוגיים, פסיכיאטריים, סוציולוגיים ועובדי המרכזים הם שאמונים לטפל באותם מכורים. מערך שלדעתי שייך לימי הביניים, וכדי שלא למוטט את המערכות האלו הוא מעדיף להשקיע עשרות אלפי שקלים, בניגוד לטיפול שאולי עולה יקר באופן פרטי אך יעלה למדינה גרושים בעת שתחליט לתקצב את המחלקה. כל המערך שאני משתמש בו על מנת לגמול אדם מכור הוא שתי מיטות, צוות רפואי מצומצם ויום וחצי אשפוז. בחודש אני יכול לגמול 80 נרקומנים, תחשבי מה אני יכול לעשות בשנה. אז נכון שלקח יותר מידי זמן לשנות סדרי עולם, אבל השבוע זה הצעד הראשון בדרך לשינוי, והראשון שלקח את היוזמה לעשות את זה הוא המנכ"ל החדש של הרשות למלחמה בסמים, יאיר גלר. עד עתה כולם ניסו לשמר את הקיים והוא היחיד שיצר איתי קשר, הזמין אותי לפגישה, הגיע למחלקה,היה עד לטיפול ויצא ביוזמה לקדם את הנושא ולנסות ולשכנע את משרד הבריאות.

"אני לא רוצה לשבור את הכלים ולצאת נגד ההחלטה, היא יוזמה ברוכה לאין שיעור, אבל כשמדובר במספר ספציפי של חולים אני מרגיש שזו מגבלה, אני לא רוצה להיות במקום בו עליי לקבוע למי כן מגיע טיפול ולמי לא, זה לא 'כוכב נולד' שאני צריך לראות איך החולה שר על מנת להחליט אם הוא עבר שלב, זה לא המקום שבוא אני רוצה להיות או לתת לחולים שלי להיות בו. כולי תקווה כי כבר בשנת 2010 לא נצטרך למיין, שהמחלקה תתוקצב באופן מלא ושנוכל לתת טיפול ראוי לכל חולה". (גמילה מסמים)